הרעיון פשוט: יש דברים שמגיעים לכל אדם, בלי קשר למדינה שבה הוא חי, לדתו, למוצאו או לעושרו. אחרי הזוועות של מלחמת העולם השנייה אימצה עצרת האומות המאוחדות בשנת 1948 את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, ומאז התקבל הרעיון במדינות רבות.
יש כמה ״משפחות״ של זכויות: זכויות יסוד, כמו הזכות לחיים ולשלמות הגוף, לכבוד ולחירות; חירויות, כמו חופש הביטוי, חופש הדת, חופש התנועה וחופש העיסוק; הזכות לשוויון; וזכויות חברתיות, כמו הזכות לחינוך ולבריאות. בישראל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, משנת 1992, מגן על רבות מהן.
חשוב לדעת שזכויות אינן מוחלטות. לפעמים זכות של אדם אחד מתנגשת בזכות של אחר, או בצורך של הציבור, ואז צריך לאזן ביניהן. וטעות נפוצה היא לחשוב שזכויות הן רק ״בשבילי״: הזכות שלי מחייבת אותי לכבד את אותה הזכות אצל אחרים.