בלי חופש ביטוי אין דמוקרטיה. כדי לבחור, הציבור צריך לשמוע מידע ודעות שונות, גם כאלה שהשלטון לא אוהב. עיתונות חופשית, שיכולה לחקור ולפרסם, נשענת על חופש הביטוי. בישראל בית המשפט העליון הכיר בחופש הביטוי כזכות יסוד כבר בשנות ה־50, אף שהמילים ״חופש הביטוי״ לא כתובות במפורש בחוק יסוד.
אבל לחופש הביטוי יש גבולות. אסור להסית לאלימות, ואסור להוציא דיבה — להפיץ דברים שקריים שפוגעים בשמו הטוב של אדם. גם השפלה ובריונות, בבית הספר וברשתות החברתיות, לא הופכות למותרות רק בגלל שהן ״דעה״.
טעות נפוצה היא לחשוב שחופש ביטוי פירושו שאסור לאף אחד להתווכח איתי. חופש הביטוי מגן עליך מפני ענישה של השלטון, אבל גם לאחרים מותר להשיב, לבקר ולא להסכים. וחופש הביטוי מגן במיוחד על דעות שלא נעימות לשמוע — דעות פופולריות לא צריכות הגנה.