אפשר לחשוב על חוקה כעל ״חוקי המשחק״ של המדינה. היא קובעת מי מחוקק, מי מנהל, מי שופט, איך בוחרים את השליטים, ואילו זכויות אסור לשלטון לפגוע בהן. בהרבה מדינות החוקה מגינה על עצמה: כדי לשנות אותה צריך רוב גדול במיוחד או תהליך מיוחד, כך שרוב מקרי לא יוכל לשנות אותה בקלות.
מגילת העצמאות קבעה שתיכתב חוקה לישראל, אבל בגלל מחלוקות לא נכתבה חוקה שלמה. בשנת 1950 החליטה הכנסת לכתוב אותה בהדרגה, בצורת חוקי יסוד. כך נוצר מצב מיוחד: לישראל אין מסמך אחד שנקרא ״החוקה״, אבל יש אוסף של חוקי יסוד שממלאים חלק מתפקידה.
טעות נפוצה היא לחשוב שכל מדינה דמוקרטית חייבת חוקה כתובה במסמך אחד. גם בבריטניה, למשל, אין חוקה כתובה במסמך אחד, והיא בכל זאת דמוקרטיה ותיקה. מה שחשוב הוא שהשלטון יהיה מוגבל ושהזכויות יהיו מוגנות.