ביום שישי, 14 במאי 1948 (ה׳ באייר תש״ח), התכנסו חברי מועצת העם בבית דיזנגוף שבתל אביב. השלטון הבריטי עמד להסתיים באותו לילה. דוד בן־גוריון קרא את נוסח המגילה, חברי מועצת העם חתמו עליה, ובסוף הטקס שר הקהל את ״התקווה״.
המגילה בנויה מכמה חלקים: חלק היסטורי על הקשר של העם היהודי לארץ ישראל, ההכרזה עצמה על הקמת מדינה יהודית בשם מדינת ישראל, והעקרונות שלה. היא קובעת שהמדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית, תושתת על חירות, צדק ושלום, ותבטיח שוויון זכויות לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, וחופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.
טעות נפוצה היא לחשוב שהמגילה היא החוקה של ישראל. היא אינה חוקה, אבל יש לה מעמד מיוחד: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מזכיר את העקרונות שבה, ובתי המשפט נעזרים בה כדי להבין את ערכי המדינה.