שמיעה כמו מכ״ם
הפנים השטוחות והעגולות של ינשופים רבים, ובמיוחד של התנשמת, פועלות כמו צלחת לווין: הנוצות מסודרות כך שהן אוספות את הקולות ומכוונות אותם אל האוזניים. אצל כמה מינים פתחי האוזניים נמצאים בגובה שונה בשני צדי הראש. כך הקול מגיע לכל אוזן ברגע קצת אחר, והינשוף יודע בדיוק מאיפה הוא בא — לא רק ימינה או שמאלה, אלא גם למעלה או למטה.
בזכות זה תנשמת יכולה לתפוס עכבר שמסתתר מתחת לעשב או לשלג, אפילו בחושך מוחלט. ״האוזניים״ הבולטות שיש על הראש של ינשופים כמו הינשוף עצים או האוח הן בכלל לא אוזניים, אלא ציציות של נוצות שעוזרות להם להסוות את עצמם ולהביע מצב רוח.
מעוף בלי רעש
עכבר שומע היטב, ולכן הצייד צריך להתקרב בשקט. לנוצות המעוף של ינשופים יש שוליים משוננים, כמו מסרק עדין, והן רכות כמו קטיפה. המבנה הזה מפרק את מערבולות האוויר שגורמות לרחש, וכך הינשוף עף כמעט בלי שום קול. מהנדסים חוקרים את הנוצות האלה כדי לבנות מאווררים ומטוסים שקטים יותר.
הכנפיים של ינשופים גדולות ביחס לגוף, והם יכולים לעוף לאט ולהקשיב תוך כדי מעוף. כשהם מזהים טרף, הם צוללים עם הטפרים קדימה ותופסים אותו ברגע.
עיניים קבועות וראש שמסתובב
העיניים של ינשוף ענקיות ופונות קדימה, כמו שלנו, והן קולטות הרבה אור. אבל הן לא כדוריות — הן בצורת צינור, ולכן כמעט אינן זזות בתוך הראש. במקום להזיז את העיניים, הינשוף מסובב את כל הראש. הצוואר שלו גמיש במיוחד, והוא יכול לסובב את הראש עד כשלושה רבעים של סיבוב שלם.
כדי שזה לא יפגע בזרימת הדם למוח, יש לינשופים כלי דם מיוחדים ומאגרים קטנים של דם בצוואר. ואם תראו ינשוף מנענע את הראש מצד לצד — הוא מודד מרחק, כמו שאנחנו מזיזים את הראש כדי להבין כמה רחוק משהו.
התנשמת — החברה של החקלאים
תנשמות אוכלות בעיקר מכרסמים: עכברים, נברנים וחולדות. לפי ההערכות, זוג תנשמות עם גוזלים צד אלפי מכרסמים בשנה. בתחילת שנות השמונים התחילו חוקרים ישראלים לתלות לתנשמות תיבות קינון בשדות, כדי שיעזרו לחקלאים במקום רעלים. הפרויקט גדל לאלפי תיבות ברחבי הארץ, והתרחב גם לשיתוף פעולה עם חקלאים בירדן ובשטחי הרשות הפלסטינית.
ינשופים לא מעכלים עצמות ופרווה. הם פולטים אותם מהפה בגוש קטן ודחוס שנקרא כופית. בכופית אפשר למצוא גולגולות זעירות של עכברים, ולכן חוקרים — וגם תלמידים בכיתה, עם כפפות ובהשגחה — מפרקים כופיות כדי לדעת מה הינשוף אכל.
ינשופים ותחמסים בישראל
בישראל חיים כמה מיני ינשופים. האוח העיטי הוא הגדול שבהם, והוא צד אפילו קיפודים. כוס החורבות הקטן פעיל גם ביום, ואפשר לראות אותו יושב על אבן ומנענע את הראש. הינשוף עצים מתאסף בחורף בקבוצות בעצי ברוש, השעיר המצוי משמיע בלילות הקיץ צפצוף קבוע, ובמדבר חיה לילית המדבר.
ציפור לילה מיוחדת אחרת היא התחמס. הוא צד חרקים בלילה בפה רחב מאוד, וביום הוא שוכב על הקרקע בלי לזוז. הנוצות שלו נראות בדיוק כמו עלים יבשים ואדמה, וכמעט אי אפשר להבחין בו. ציפורי הלילה זקוקות לחושך — תאורה חזקה בלילה מפריעה להן לצוד, ולכן כדאי לכבות אורות מיותרים בחוץ.