הדיה מזוהה במעוף לפי הזנב: בקצה שלו יש שקע קטן, כמו מזלג רדוד, והיא מטה אותו ימינה ושמאלה כמו הגה. היא דואה בקלות ומסתובבת לאט מעל שטחים פתוחים, מים ויישובים.
הדיה היא ״פתחונית״ — היא לא בררנית. היא צדה דגים מפני המים, מכרסמים וחרקים, אבל גם אוספת שאריות ופגרים. לכן היא מצליחה ליד בני אדם.
בכל אביב וסתיו עוברות מעל ישראל דיות רבות בנדידה, ובחורף מתאספות דיות לשינה משותפת בעמקים, ליד מקורות מזון. מראה של מאות דיות שמסתובבות יחד לפני השקיעה מרשים מאוד.

