הדבנן מוצא קן של צרעות, חופר אותו מהאדמה או מוציא אותו מעץ בעזרת הרגליים, ואוכל את הזחלים והגלמים. על הפנים יש לו נוצות קטנות, קשות וצפופות כמו קשקשים, שמגינות עליו מעקיצות. הוא אוכל גם חרקים אחרים, צפרדעים וביצים.
הראש של הדבנן קטן ודק יחסית, ומזכיר ראש של יונה — זה עוזר להבדיל בינו לבין עקבים. הצבעים שלו משתנים מאוד: יש דבננים כהים, בהירים ומנוקדים.
בספירה של אביב אחד באילת בשנות התשעים, יותר ממחצית הדורסים שנספרו היו דבננים. ביום שיא אפשר לראות זרם בלתי פוסק של דבננים דואים צפונה, בדרך לאירופה.