שאגאל גדל במשפחה חסידית ענייה, ובציורים שלו חוזרים שוב ושוב בתים קטנים מהעיירה, כנר על הגג, עזים ופרות, זוגות מאוהבים שמרחפים בשמיים ונרות שבת — בצבעים חלומיים, כאילו הזיכרון עצמו מצייר. הוא חי בפריז, ברוסיה אחרי המהפכה, ובזמן מלחמת העולם השנייה ברח לארצות הברית, ואחר כך חזר לצרפת.
שאגאל קשור מאוד לישראל. הוא יצר שנים־עשר חלונות ויטראז׳ לבית הכנסת של בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, חלון לכל שבט משבטי ישראל, שהוצבו ב־1962. בבניין הכנסת יש שטיחי קיר ופסיפסים שלו מאותן שנים. הוא חי 97 שנים ויצר עד זקנה מופלגת.

