הקול נע באוויר במהירות של כ־340 מטרים בשנייה. האוזן מבחינה בין שני קולות רק אם עובר ביניהם בערך עשירית שנייה, ולכן כדי לשמוע הד נפרד צריך לעמוד כ־17 מטרים לפחות מהמשטח — הקול עובר הלוך וחזור כ־34 מטרים. כשהמשטח קרוב יותר, ההד מתערבב בקול ויוצר ״הדהוד״, כמו בחדר ריק או באמבטיה.
בעלי חיים משתמשים בהד: עטלפים ודולפינים משמיעים צלילים ומקשיבים להד, וכך יודעים איפה נמצאים מכשולים וטרף — זה נקרא איתור בהד. בני אדם פיתחו את הסונאר, שמודד את עומק הים ומוצא צוללות לפי הזמן שלוקח לצליל לחזור. גם מכשיר האולטרסאונד ברפואה עובד על עיקרון דומה.

