אם מצלמים 120 פריימים בשנייה ומציגים אותם ב־30, כל שנייה אמיתית נמשכת על המסך ארבע שניות. ב־240 פריימים בשנייה היא תימשך שמונה שניות. כך רואים פרטים שהעין לא קולטת: טיפות מתפזרות, כנפיים של ציפור, כדור שמתעוות כשבועטים בו.
יש גם הילוך איטי ״מזויף״: לוקחים סרטון רגיל ומאטים אותו בעריכה. כיוון שאין מספיק פריימים, התנועה נראית מקוטעת, ותוכנות מנסות ״להמציא״ פריימים חסרים — לפעמים בהצלחה ולפעמים עם עיוותים מוזרים.
הילוך איטי צריך הרבה אור, כי כל פריים מקבל זמן חשיפה קצר מאוד. בקולנוע משתמשים בו כדי להדגיש רגע חשוב — אבל כמו כל אפקט, אם משתמשים בו כל הזמן, הוא מאבד את הקסם.