במשך רוב ההיסטוריה של הקולנוע והטלוויזיה, כל המסכים היו רחבים. כשאנשים התחילו לצפות בסרטונים בטלפון, הפך הווידאו האנכי לנפוץ מאוד, כי לא צריך לסובב את המכשיר.
מסגרת אנכית מתאימה לאדם אחד, לדבר גבוה כמו עץ או מגדל, ולסרטונים שבהם מישהו מדבר ישר אל המצלמה. היא פחות מתאימה לנוף רחב, למשחק כדור או לכמה אנשים שעומדים זה ליד זה.
הכלל הכי חשוב: בוחרים כיוון לפני הצילום ולא מחליפים באמצע. סרטון אנכי שמוצג בטלוויזיה ימלא רק פס צר באמצע, וסרטון אופקי בטלפון שמוחזק לאורך ייראה קטן מאוד.

