מיקרופון דש, שנקרא גם ״לבלייר״, הוא מיקרופון זעיר שמצמידים לבגד של הדובר, בדרך כלל בגובה החזה. כי הוא קרוב מאוד לפה, הוא מקליט דיבור ברור גם במקום רועש.
מיקרופון דש מתחבר בכבל לטלפון או למצלמה, או למשדר קטן שנמצא בכיס ושולח את הקול בלי כבל. כך מצלמים כמעט את כל הראיונות, המגישים והסרטונים שבהם מישהו מסביר משהו.
כדי שיישמע טוב, מצמידים אותו כ־15–20 סנטימטרים מתחת לסנטר, באמצע החזה. נזהרים שלא ישפשף בבגד, בשרשרת או בשיער — כל רשרוש נשמע חזק מאוד. לפעמים מסתירים אותו מתחת לבגד, עם פיסת סקוץ׳ שמונעת שפשוף.
החיסרון: הוא מקליט רק את מי שהוא מוצמד אליו. בשיחה בין שניים צריך שני מיקרופונים, או מיקרופון כיווני שמכוון לשניהם.
קריינות היא קול שמספר או מסביר מחוץ לתמונה, בלי שרואים את מי שמדבר. היא נפוצה בסרטים תיעודיים, בסרטוני הסבר, ולפעמים גם בסרטים עלילתיים שבהם הגיבור ״מספר״ את הסיפור.
עוד מושגים מהשיעור "סאונד ומיקרופונים: איך מקליטים קול נקי"
פולי הוא הקלטה מחדש באולפן של קולות קטנים שקורים בסרט — צעדים, דלתות, רשרוש בגדים, כוסות שנוקשות. השם בא מג׳ק פולי, איש סאונד אמריקני שפיתח את השיטה בתחילת עידן הסרט המדבר.