כשאנחנו מסתכלים על מישהו מלמעלה, הוא נראה קטן — כמו מבוגר שמסתכל על ילד. הקולנוע משתמש בתחושה הזאת: גיבור שהפסיד, ילד שאבד בקניון או דמות שמפחדת מצולמים לעיתים קרובות מזווית גבוהה.
זווית גבוהה שימושית גם מסיבות מעשיות: היא מראה איך חפצים מסודרים על שולחן, מה קורה בתוך קופסה או איפה כל השחקנים עומדים במגרש. כשהמצלמה ממש מעל, ישר למטה, קוראים לזה מבט ציפור.
בטלפון אפשר לצלם זווית גבוהה כשעומדים על כיסא יציב (בזהירות ועם מבוגר) או מרימים את הידיים. לא מטפסים למקומות מסוכנים כדי לקבל זווית.