בתקריב קיצוני הצופה לא רואה את כל הפנים או את כל החפץ — רק חלק קטן ממנו. זה מרגיש עוצמתי ולפעמים לא נוח, ולכן משתמשים בו ברגעים של מתח, החלטה או גילוי.
בסרטי מתח רואים לעיתים קרובות רצף של תקריבים קיצוניים: עיניים שזזות, זיעה על המצח, יד שמתקרבת לידית. בסרטי טבע הוא מראה פרטים מרהיבים — עין של זבוב או טיפת טל על עלה. לצילום מקרוב מאוד יש בצילום עדשות מאקרו, שמוסברות בנושא הצילום.
בטלפון, שימו לב שלא כל מצלמה יודעת להתמקד ממרחק קטן מאוד. אם התמונה מטושטשת, מתרחקים מעט עד שהפוקוס ננעל, וחותכים אחר כך בעריכה.