תקריב, או קלוז־אפ, הוא שוט שממלא את המסגרת בפנים של אדם או בחפץ אחד. הוא מראה כל פרט קטן — חיוך, דמעה, מבט — ולכן הוא השוט של הרגש.
בתקריב הצופה ״קרוב״ מאוד לדמות, כמו חבר טוב. לכן משתמשים בו ברגעים החשובים ביותר בסיפור: הפתעה, פחד, שמחה גדולה או החלטה. תקריב של חפץ — מפתח, מכתב, כפתור — אומר לצופה ״שימו לב, זה חשוב״.
עדיף לצלם תקריב כשמתקרבים עם המצלמה עצמה, ולא בזום דיגיטלי שמוריד את האיכות. בתקריב של פנים, הפוקוס חייב להיות על העיניים.
כמו כל כלי חזק, לא משתמשים בו כל הזמן. סרט שכולו תקריבים מעייף, והצופה לא מבין איפה הדמויות נמצאות. השילוב עם שוטים רחבים ובינוניים הוא שנותן לתקריב את הכוח שלו.
💡 איך זוכרים? תקריב = מה מרגישים. פוקוס על העיניים.
1. מתי משתמשים בתקריב?
2. על מה צריך להיות הפוקוס בתקריב של פנים?
3. מה עדיף כדי לצלם תקריב בטלפון?
איך זוכרים מה זה תקריב (קלוז־אפ)?
תקריב = מה מרגישים. פוקוס על העיניים.
אילו מושגים קשורים לתקריב (קלוז־אפ)?
תקריב קיצוני, שוט בינוני, שוט נקודת מבט. ההגדרה הקצרה של כל אחד מהם מופיעה למעלה, ומכל אחד יש קישור לעמוד משלו.
