סרטים וסצנות רבים נפתחים בשוט רחב, ולפעמים ברחב מאוד — עיר שלמה, חוף או מגרש שבהם האנשים קטנים. שוט כזה נקרא גם ״שוט פתיחה״ או ״שוט מבסס״, כי הוא מבסס את המקום והזמן של הסיפור.
השוט הרחב מצוין לפעולה: ריצה, ריקוד, משחק כדור או קרב כריות. רואים בו את כל הגוף ואת המרחק בין הדמויות. החיסרון שלו הוא שהפנים קטנות, וקשה לראות רגשות.
לכן עורכים טובים משלבים את השוט הרחב עם שוטים קרובים: פותחים רחב כדי שהצופה יתמצא, מתקרבים כשהרגש עולה, וחוזרים רחב כשמשהו חדש קורה במקום.