עמוס: רועה שהפך לנביא
עמוס היה איש מתקוע שבממלכת יהודה. הוא מעיד על עצמו: ״לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, כי בוקר אנכי ובולס שקמים״ — כלומר רועה בקר ומגדל עצי שקמה. למרות זאת הוא יצא לממלכת ישראל, בימי המלך ירבעם בן יואש, תקופה של שגשוג כלכלי גדול.
דווקא בתוך העושר הזה עמוס ראה עוול. הוא מאשים את העם ״על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים״ — מוכרים אדם עני לעבדות בגלל חוב קטן כמחיר זוג נעליים. הוא מתאר את העשירים ״השוכבים על מטות שן״ ואוכלים כבשים ועגלים משובחים, ואינם שמים לב לשבר של העם. כשעמוס התנבא בבית אל, אמציה הכוהן גירש אותו ואמר לו לחזור ליהודה.
קורבנות בלי צדק
אחד הרעיונות החוזרים אצל הנביאים הוא שטקסים דתיים אינם מספיקים כשהחברה מושחתת. ישעיהו פותח את ספרו בדברים חריפים בשם ה׳: ״למה לי רוב זבחיכם״. הוא אומר שהתפילות לא יתקבלו כי ״ידיכם דמים מלאו״, ומציע דרך אחרת: ״למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה״.
גם עמוס אומר דברים דומים, ומסיים בקריאה מפורסמת: ״ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן״ — הצדק צריך לזרום בחברה כמו נחל שאינו מתייבש לעולם. ישעיהו בפרק נ״ח שואל מהו הצום שה׳ רוצה בו, ועונה: לפתוח את כבלי הרשע, לשחרר את המדוכאים, לחלוק את הלחם עם הרעב. את הפרק הזה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה ביום כיפור.
מיכה: מה ה׳ דורש ממך
הנביא מיכה מסכם את הרעיון בפסוק אחד שנעשה מפורסם מאוד: ״הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה׳ דורש ממך — כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך״. שלושה דברים: לפעול בצדק, לאהוב לעשות טוב לאחרים, וללכת בענווה.
כדאי לשים לב שהנביאים לא דיברו רק אל המלכים והעשירים. הם פנו לכל העם, ודרשו מכל אדם לבדוק את הדרך שבה הוא מתנהג כלפי החלשים: היתום, האלמנה, הגר והעני. אלה האנשים שאין להם מי שיגן עליהם, ולכן הם מבחן לצדק של החברה כולה.
השפעת הנביאים
הדרישה לצדק חברתי עברה מהנביאים לספרות היהודית המאוחרת ומשם לעולם כולו. מנהיגים רבים בהיסטוריה ציטטו את עמוס וישעיהו בנאומים על שוויון וזכויות אדם. גם במגילת העצמאות של ישראל נכתב שהמדינה ״תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל״.
מה שמיוחד בנביאים הוא האומץ. הם עמדו מול מלכים, כוהנים ועשירים, ולעתים שילמו על כך מחיר: עמוס גורש, וירמיהו הושלך לבור. הם האמינו שאמירת האמת חשובה יותר מנוחות אישית.