החזון בישעיהו ובמיכה
בפרק ב׳ של ספר ישעיהו מופיעה נבואה שמתחילה במילים ״והיה באחרית הימים״. הנביא רואה את הר בית ה׳ בירושלים עומד ״בראש ההרים״, ועמים רבים נוהרים אליו. הם אומרים זה לזה: ״לכו ונעלה אל הר ה׳... ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים״. העמים אינם באים לכבוש, אלא ללמוד.
כמעט אותן מילים בדיוק מופיעות גם בספר מיכה, בפרק ד׳. מיכה וישעיהו חיו באותה תקופה, בימי מלכי יהודה יותם, אחז וחזקיהו, ולכן יש חוקרים שחושבים שאחד מהם ציטט את השני, ויש שחושבים ששניהם השתמשו בנבואה מוכרת יותר. מיכה מוסיף לחזון משפט משלו: ״וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד״ — תמונה של אדם שיושב בשקט בחצר שלו, בלי פחד.
מחרבות לאתים
לב החזון הוא הפסוק ״וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״. ״לכתת״ פירושו לרסק ולחשל מחדש במכות פטיש. את: כלי חרישה מברזל. מזמרה: כלי לגיזום גפנים ועצים. הברזל עצמו לא נעלם, אלא משנה את ייעודו — מכלי שהורג לכלי שמגדל אוכל.
החלק האחרון של הפסוק מעניין במיוחד: לא רק שלא יילחמו, אלא ״לא ילמדו עוד מלחמה״. הנביא מבין שמלחמה היא דבר שלומדים ומתאמנים בו, ולכן שלום אמיתי מגיע כשמפסיקים להכין את הדור הבא לקרב. לפני כן, לפי החזון, ה׳ ״ישפט בין הגויים״ — כלומר המחלוקות בין העמים ייפתרו במשפט צודק ולא בכוח.
זאב עם כבש
בפרק י״א של ישעיהו מופיע חזון נוסף על העתיד. הוא מתחיל ב״ויצא חוטר מגזע ישי״ — מלך צדיק מצאצאי דוד, שישפוט ״בצדק דלים״. אחר כך באה התמונה המפורסמת: ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ... ונער קטן נוהג בם״. חיות טורפות וחיות שהן טרף חיות יחד, וילד קטן מוביל אותן.
מפרשים רבים, כמו הרמב״ם, הבינו שזה משל: ה״זאב״ וה״כבש״ הם עמים חזקים וחלשים, והחזון אומר שהחזק לא ינצל עוד את החלש. אחרים הבינו את הדברים כפשוטם, כשינוי בטבע עצמו. החזון מסתיים במשפט ״כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״ — הידיעה תמלא את העולם כמו שהמים ממלאים את הים.
החזון בעולם של היום
חזון אחרית הימים הוא אחד הטקסטים מהתנ״ך שהשפיעו הכי הרבה על העולם. בגן של מטה האומות המאוחדות בניו יורק עומד פסל של אדם שמכה בפטיש על חרב והופך אותה לאת, ובפארק סמוך חרוט הפסוק מישעיהו על קיר אבן. הרעיון שעמים יכולים לפתור סכסוכים במשפט ולא במלחמה הפך לחלק מהשפה של הדיפלומטיה הבינלאומית.
חשוב לשים לב שהחזון לא מתאר את המציאות שבה חי הנביא. ישעיהו ומיכה חיו בתקופה של מלחמות קשות, כשממלכת אשור הגדולה כבשה ארצות רבות. דווקא בזמן כזה הם בחרו לדמיין עתיד אחר. אפשר לראות בזה אמירה שמטרה רחוקה יכולה לתת כיוון גם כשהיא עוד לא הושגה.