👑 נביא מול מלך: כבשת הרש וכרם נבות

ביזרעאל, ליד הארמון של אחאב מלך ישראל, היה כרם. הגפנים בו היו ותיקות, ואת הכרם עיבדה משפחתו של נבות היזרעאלי במשך דורות. 🔊

יום אחד פנה אחאב אל נבות. ״תן לי את הכרם שלך,״ אמר, ״והוא יהיה לי לגן ירק, כי הוא קרוב לביתי. אתן לך במקומו כרם טוב ממנו, ואם תרצה — אשלם לך את מחירו בכסף.״ ההצעה נשמעה הוגנת. אבל נבות ענה: ״חלילה לי מה׳, מתתי את נחלת אבותיי לך.״ בשבילו הכרם לא היה רק חלקת אדמה. זו הייתה הנחלה שעברה מאב לבן, ולמכור אותה היה כמו למכור את ההיסטוריה של המשפחה. 🔊

אחאב חזר לארמון ״סר וזעף״, שכב על מיטתו, הפנה את פניו לקיר ולא אכל. כשאיזבל, אשתו, שמעה מה קרה, היא תמהה: ״אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל?״ בצידון, ארץ הולדתה, מלך לא היה צריך לבקש רשות. 🔊

איזבל כתבה מכתבים בשם אחאב, חתמה עליהם בחותמו ושלחה אותם לזקני העיר. במכתבים הורתה להכריז על צום, להושיב את נבות בראש העם, ולהושיב מולו שני אנשים שיעידו שהוא קילל את אלוהים ואת המלך. הזקנים עשו כמו שנכתב. נבות הוצא מהעיר ונסקל באבנים. 🔊

כשאחאב ירד לכרם כדי לרשת אותו, חיכה לו שם אליהו הנביא. ״הרצחת וגם ירשת?״ שאל אליהו. אחאב לא הכחיש. הוא רק אמר: ״המצאתני, אויבי?״ כדאי לשים לב שאליהו פונה קודם כול לאחאב, ולא לאיזבל שכתבה את המכתבים. המלך לא הרים יד על נבות, אבל הוא ידע, שתק ונהנה מהתוצאה. לפי הסיפור, גם שתיקה כזאת היא אחריות. 🔊

אליהו הודיע לאחאב על העונש שיבוא על ביתו. אחאב קרע את בגדיו, לבש שק וצם, וה׳ אמר לאליהו שבגלל שנכנע, הרעה לא תבוא בימיו אלא בימי בנו. הסיפור נשאר בתנ״ך כתזכורת לכך שגם מלך אינו מעל לחוק. 🔊