המילה ״שבת״ באה מהשורש ש־ב־ת, שפירושו לעצור או להפסיק. בסיפור הבריאה, בכל יום נברא משהו חדש: ביום הראשון האור, וביום השישי בעלי החיים והאדם. ביום השביעי לא נברא דבר — והמנוחה עצמה הפכה ליום מיוחד.
השבת היא אחד מעשרת הדיברות. בספר שמות הסיבה לשמור שבת היא שאלוהים שבת ביום השביעי, ובספר דברים מוזכר גם זיכרון העבדות במצרים — כדי שגם העבד, השפחה ואפילו בעלי החיים ינוחו. גם סיפור המן מלמד על השבת: ביום שישי ירדה מנה כפולה, ובשבת לא ירד מן.
בשבת נוהגים להדליק נרות, לעשות קידוש על יין, לאכול סעודה עם חלות ולקרוא את פרשת השבוע. כל משפחה מציינת את השבת בדרך משלה. הרעיון של יום מנוחה קבוע בכל שבוע הוא אחד הרעיונות המשפיעים ביותר שיצאו מהתנ״ך.