לפי הסיפור, אלוהים נטע גן ב״עדן״ ושם בו את האדם, כדי לעבוד אותו ולשמור עליו. נהר יצא מעדן להשקות את הגן ונחלק לארבעה נהרות: פישון, גיחון, חידקל ופרת. בגן היו עצים יפים וטובים למאכל, ואדם וחוה קיבלו כלל אחד בלבד: לא לאכול מעץ הדעת.
הנחש שכנע את חוה לאכול מהפרי, והיא נתנה גם לאדם. בעקבות זה הם גורשו מהגן, ולפי הסיפור הוצבו בפתחו כרובים ולהט החרב המתהפכת, כדי לשמור על הדרך לעץ החיים. התנ״ך לא אומר איזה פרי זה היה; הרעיון שזה היה תפוח הגיע מאוחר יותר, מאמנות ומסורות שונות.
במסורת המאוחרת, ״גן עדן״ הוא גם שם למקום של שכר וטוב לצדיקים. היום אומרים ״גן עדן״ גם על מקום יפה ונעים מאוד, כמו ״החוף הזה הוא גן עדן״.