לפי ספר שמות, כשבני ישראל רעבו במדבר, ירד בכל בוקר מן על פני האדמה, וכל אחד אסף כמה שהיה צריך למשפחתו. מי שניסה לשמור ממנו למחר, גילה שהוא התקלקל. אבל ביום שישי ירדה מנה כפולה, ובשבת לא ירד מן כלל — וכך היה המן גם שיעור על השבת.
השם ״מן״ נולד, לפי הסיפור, מהשאלה שהעם שאל כשראה אותו לראשונה: ״מן הוא?״ — כלומר ״מה זה?״, כי לא ידעו מה זה. בספר במדבר מסופר שהעם התלונן שנמאס לו מהמן, והתגעגע לבשר ולדגים שאכל במצרים. לפי ספר יהושע, המן הפסיק לרדת אחרי שבני ישראל נכנסו לארץ ואכלו מתבואתה.
בבית יהודי נוהגים לשים שתי חלות על שולחן השבת, ולפי המסורת זה זכר למנה הכפולה של המן שירדה לפני שבת. הביטוי ״מן מהשמיים״ משמש היום למשהו טוב שמגיע פתאום, בלי מאמץ.