לכל פרשה יש שם, שנלקח בדרך כלל ממילה בתחילתה, כמו ״בראשית״, ״נח״ או ״לך לך״. בשבת בבוקר קוראים את הפרשה כולה מתוך ספר התורה, והקריאה מחולקת לכמה ״עליות״: בכל פעם אדם אחר עולה לתורה ומברך. בימי שני וחמישי ובשבת אחר הצהריים קוראים קטע קצר מהפרשה של השבת הבאה.
בשמחת תורה מסיימים את ספר דברים ומיד מתחילים שוב מבראשית, ולכן השבת שאחרי החג נקראת ״שבת בראשית״. מכיוון שבשנה יש לפעמים פחות שבתות מפרשות, יש שבתות שבהן מחברים שתי פרשות יחד. אחרי קריאת הפרשה קוראים את ההפטרה מספרי הנביאים.
רבים לומדים את פרשת השבוע גם מחוץ לבית הכנסת: בבית הספר, בשולחן השבת או בדף לימוד. טעות נפוצה היא לחשוב שכל שבוע קוראים פרק אחד — בעצם פרשה היא בדרך כלל ארוכה יותר, וכוללת כמה פרקים.