בתורה יש כמה מצוות שקשורות לקציר: ״לקט״ — שיבולים שנפלו בזמן הקציר; ״שכחה״ — עומר שהקוצר שכח בשדה; ו״פאה״ — פינת השדה שמשאירים בלי לקצור. כל אלה שייכים לעניים, לגרים, ליתומים ולאלמנות. כך יכלו גם מי שאין להם שדה למצוא אוכל בכבוד, בעבודה של עצמם.
לפי מגילת רות, רות ונעמי הגיעו לבית לחם בתחילת קציר השעורים, עניות ובלי פרנסה. רות יצאה ללקט שיבולים, והגיעה במקרה לשדה של בועז. בועז נהג בה בנדיבות: הוא הזמין אותה לאכול עם הקוצרים, ואף ביקש מהעובדים להשאיר לה בכוונה עוד שיבולים.
בגלל הסיפור הזה ובגלל זמן הקציר, קוראים את מגילת רות בחג השבועות. המצוות האלה מלמדות שהיבול איננו רק של בעל השדה, ושצריך לדאוג גם למי שאין לו. גם היום יש ארגונים שאוספים יבול שנשאר בשדות ומחלקים אותו למשפחות שזקוקות לו.