בימי קדם לא היו ספרים עם דפים כמו היום. כתבו על יריעות ארוכות של קלף או של פפירוס, ואז גוללים אותן — ומכאן השם ״מגילה״, מהשורש ג־ל־ל. גם ספר התורה בבית הכנסת הוא בעצם מגילה ארוכה מאוד. כשרוצים לקרוא, פותחים את הגליל עד המקום המתאים.
מגילת אסתר נקראת בפורים פעמיים: בערב ובבוקר. לפי המנהג, כשקוראים את השם ״המן״ מרעישים ברעשנים. מגילת אסתר מיוחדת גם בכך שהשם של אלוהים אינו מופיע בה במפורש, אף שהיא מספרת על הצלה גדולה.
חוץ מאסתר יש בתנ״ך עוד ארבע מגילות: שיר השירים, רות, איכה וקהלת. ביחד הן נקראות ״חמש המגילות״. טעות נפוצה היא לחשוב שהמילה ״מגילה״ פירושה סיפור ארוך מאוד; הביטוי ״מגילה שלמה״ אכן נולד מכאן, אבל המשמעות המקורית היא צורת הכתיבה — יריעה מגולגלת.