לאן הולך הזבל?
כל משפחה מוציאה מהבית שקיות זבל כמעט כל יום. משאית האשפה לוקחת אותן, אבל הזבל לא נעלם. חלק גדול ממנו מגיע לאתרי הטמנה — שטחים גדולים שבהם קוברים את הפסולת באדמה. אתרים כאלה תופסים שטח רב, עלולים לזהם את הקרקע ואת מי התהום, ויוצרים ריחות וגזים.
הרבה מהדברים שאנחנו זורקים יכולים לקבל חיים חדשים: נייר, קרטון, זכוכית, מתכת, פלסטיק ושאריות מזון. השאלה היא אם נמיין אותם נכון.
מיחזור חוסך יותר ממקום באדמה. כדי לייצר נייר חדש צריך לכרות עצים, וכדי לייצר פחית חדשה צריך לחצוב עפרות מהאדמה ולהשקיע הרבה אנרגיה. כשמשתמשים בחומר ממוחזר, חוסכים חלק מחומרי הגלם ומהאנרגיה. כל בקבוק וכל עיתון שממוינים נכון הם עוד צעד קטן בשמירה על הסביבה.
שלושת ה־מ׳: מצמצמים, משתמשים שוב, ממחזרים
מצמצמים: הדרך הטובה ביותר היא לייצר פחות פסולת מלכתחילה. להביא בקבוק מים רב־פעמי לבית הספר, לקחת שקית בד לסופר ולא לקנות דברים שלא צריך.
משתמשים שוב: לפני שזורקים, כדאי לחשוב אם אפשר להשתמש בחפץ שוב. צנצנת ריקה יכולה להפוך לקופסה לעפרונות, בגדים קטנים יכולים לעבור לאחים או לתרומה, ומקופסת קרטון אפשר לבנות משחק.
ממחזרים: מה שכבר אי אפשר להשתמש בו — ממיינים כדי שיגיע למפעל מיחזור. שם מפרקים את החומר ומייצרים ממנו מוצר חדש. מנייר ישן מייצרים קרטון ונייר טואלט, מזכוכית מייצרים בקבוקים חדשים, ומפחיות אלומיניום מייצרים פחיות חדשות — ואת האלומיניום אפשר למחזר שוב ושוב.
איך ממיינים?
ברוב היישובים בישראל יש פחים בצבעים שונים לסוגי פסולת שונים. פח כתום מיועד בדרך כלל לאריזות — בקבוקי פלסטיק, קופסאות שימורים, קרטוני חלב ושקיות. פח סגול מיועד לזכוכית, פח כחול לנייר, ומכלים גדולים לקרטונים. בחלק מהיישובים יש גם פח חום לשאריות מזון. הכללים עשויים להשתנות מעט בין יישובים, לכן כדאי לבדוק מה נהוג אצלכם.
טיפ חשוב: אריזות צריך לרוקן לפני שזורקים, וכדאי לשטוף אותן מעט כדי שלא ילכלכו את שאר החומרים. על בקבוקי משקה רבים יש פיקדון, ואפשר להחזיר אותם בחנויות ולקבל את הכסף בחזרה. סוללות ומכשירים חשמליים ישנים לא זורקים לפח רגיל, אלא מביאים לנקודות איסוף מיוחדות.
קומפוסט: זבל שהופך לאדמה
חלק גדול מהזבל הביתי הוא שאריות מזון: קליפות, שאריות ירקות, גרעיני קפה ושקיות תה. במקום שיגיעו לאתר הטמנה, אפשר להפוך אותן לקומפוסט — דשן טבעי ועשיר. בקומפוסטר, בעזרת חיידקים, פטריות ותולעים, השאריות מתפרקות לאט והופכות לאדמה כהה ופורייה, שאפשר לפזר בגינה או בעציצים.
חשוב לדעת: פלסטיק, לעומת זאת, כמעט לא מתפרק בטבע. בקבוק שנזרק בחוף יכול להישאר שם מאות שנים ולהתפורר לחתיכות זעירות שמגיעות לים ולבעלי החיים שחיים בו.
לכן גם ניקיון של חופים ושל שבילי טיול חשוב כל כך. כשיוצאים לטבע, כדאי לקחת שקית ולהחזיר הביתה את כל הזבל שהבאנו — ואם אפשר, גם קצת ממה שאחרים השאירו. כך הטבע נשאר נקי לבעלי החיים ולמטיילים שיבואו אחרינו.