כשזורקים זבל לפח הרגיל, רובו מגיע לאתר הטמנה — נקבר באדמה ונשאר שם הרבה מאוד שנים. במיחזור, לעומת זאת, ממיינים את הפסולת לפי סוג החומר — נייר, פלסטיק, זכוכית, מתכת — ומעבירים אותה למפעלים שמנקים, מפרקים ומייצרים ממנה חומר גלם חדש. כך חוסכים בחומרי גלם, באנרגיה ובמקום באתרי ההטמנה.
יש חומרים שאפשר למחזר שוב ושוב, כמו אלומיניום וזכוכית. פחית אלומיניום ממוחזרת יכולה לחזור לחנות כפחית חדשה. פסולת אורגנית — קליפות של ירקות ופירות — אפשר להפוך לקומפוסט, אדמה עשירה שמזינה צמחים.
מיחזור הוא רק אחד משלושת ה־מ׳: מצמצמים — קונים ומשתמשים בפחות; משתמשים שוב — ממלאים בקבוק במקום לקנות חדש; וממחזרים. טעות נפוצה היא לחשוב שמיחזור הוא הצעד הכי חשוב. הכי טוב זה לא ליצור פסולת מלכתחילה, כי גם מיחזור דורש אנרגיה והובלה.