אפשר לדמיין את כדור הארץ כמו ביצה עם קליפה סדוקה. כל חתיכה של הקליפה היא לוח, והלוחות ״צפים״ על המעטפת החמה שמתחתם וזזים לאט. הקצב דומה לקצב שבו צומחות הציפורניים. לאורך מיליוני שנים התנועה האיטית הזאת שינתה את מפת העולם — פעם היבשות היו מחוברות ליבשת אחת גדולה.
בגבולות שבין הלוחות קורים דברים דרמטיים. כשלוחות מתנגשים, הם יכולים לבנות רכסי הרים, כמו ההימלאיה. כשהם מתרחקים, מאגמה עולה ונוצר קרום חדש. וכשהם מחליקים זה לצד זה, הם נתקעים, המתח מצטבר, ובסוף הסלעים זזים בבת אחת — וזו רעידת אדמה.
לאורך ישראל עובר השבר הסורי־אפריקני, שבו שני לוחות מחליקים זה לצד זה. לכן בישראל יש רעידות אדמה, ולכן חשוב לדעת מה עושים כשהיא קורית. טעות נפוצה היא לחשוב שהלוחות זזים רק ברגע של רעידה — בעצם הם זזים כל הזמן, והרעידה היא שחרור פתאומי של מתח שהצטבר.