למה צנצנת קטנה לא מתאימה
בסרטים ובציורים רואים דג זהב בצנצנת עגולה וקטנה. במציאות זה לא מתאים לו. דגים מפרישים פסולת למים, ובכמות קטנה של מים היא מצטברת מהר ומרעילה אותם. בצנצנת אין גם מספיק חמצן ואין מקום לשחות. דג זהב יכול לגדול הרבה יותר ממה שחושבים ולחיות שנים רבות, אם יש לו אקווריום מרווח ומים נקיים.
לכן הכלל פשוט: אקווריום גדול יותר יציב יותר. במים רבים, שינויים בטמפרטורה ובכימיה קורים לאט, ולדגים קל יותר להסתגל.
המסנן והחיידקים הטובים
בתוך המסנן ועל החצץ חיים חיידקים מועילים שמפרקים את הפסולת הרעילה של הדגים לחומרים פחות מזיקים. התהליך הזה נקרא מחזור החנקן. באקווריום חדש עוד אין מספיק חיידקים כאלה, ולכן לא מכניסים מיד הרבה דגים — מחכים שהמערכת ״תתבשל״, ומוסיפים דגים בהדרגה. אפשר לבדוק את המים בערכת בדיקה פשוטה.
אקווריום צריך גם תאורה במשך חלק מהיום, ולרוב הדגים הטרופיים — מחמם שישמור על טמפרטורה קבועה. בקיץ הישראלי צריך לשים לב שהמים לא יתחממו יותר מדי, ולכן לא מציבים אקווריום ליד חלון שמש.
טיפול שבועי
פעם בשבוע או שבועיים מחליפים חלק מהמים — בערך רבע — במים מוכנים: מים מהברז עם תכשיר שמנטרל את הכלור, בטמפרטורה דומה. לא מחליפים את כל המים בבת אחת ולא שוטפים את המסנן במים מהברז, כי זה הורג את החיידקים הטובים.
האכלה: מעט, פעם או פעמיים ביום, כמות שהדגים אוכלים תוך דקה או שתיים. אוכל עודף נרקב במים ומלכלך אותם — זו טעות נפוצה מאוד של מתחילים. ואם ילדים מאכילים, מבוגר קובע את הכמות. אחרי שמכניסים ידיים לאקווריום — שוטפים ידיים.
בוחרים דגים שמסתדרים יחד
לא כל הדגים מתאימים לחיות יחד. יש דגים שחיים בלהקות ומרגישים בטוחים רק בקבוצה, כמו טטרה ניאון; יש דגים שמעדיפים מים קרירים יותר, כמו דג הזהב; ויש דגים שזכרים שלהם נלחמים זה בזה, כמו הבטה. לפני שמוסיפים דג, בודקים כמה הוא יגדל, באילו מים הוא חי ועם מי הוא מסתדר.
ולעולם לא משחררים דגי אקווריום לנחל, לבריכה או לים. הם עלולים להביא מחלות, לאכול את הביצים של דגים מקומיים ולהתרבות כמין פולש. אם אי אפשר להמשיך לטפל באקווריום, מוסרים את הדגים למגדל אחר או מתייעצים עם וטרינר.