אוכל נותן אנרגיה
כל דבר שהגוף עושה דורש אנרגיה: ריצה, דיבור, פעימות הלב ואפילו שינה. את האנרגיה הגוף מקבל מהאוכל. את כמות האנרגיה שבמזון מודדים ביחידות שנקראות קלוריות. הגוף מפרק את המזון לחלקים קטנים, והתאים משתמשים בהם כדי להפיק אנרגיה, בערך כמו שמכונית משתמשת בדלק.
ילדים צריכים אנרגיה לא רק לפעילות אלא גם לגדילה. לכן אי אפשר להגיד כמה בדיוק אוכל "נכון" לכולם: ילדה שמתאמנת בשחייה כל יום צריכה יותר מילד שיושב הרבה, וכל גוף מתפתח בקצב משלו.
אוכל בונה ומתקן
כשאנחנו גדלים הגוף בונה עצמות, שרירים ועור חדשים. גם כשכבר לא גדלים, הגוף מתקן את עצמו כל הזמן: חתך בעור נסגר, ותאים ישנים מוחלפים בחדשים. לשם כך נדרשים חומרי בנייה מהאוכל, בעיקר חלבונים, וגם מינרלים כמו סידן שבונה עצמות חזקות.
אפשר לדמיין בית שנבנה. חייבים לבנים, מלט וצינורות, וגם פועלים שמנהלים את העבודה. האוכל מספק גם את חומרי הגלם וגם חלק מהכלים של הפועלים.
אוכל מגן ומווסת
ויטמינים ומינרלים נדרשים בכמויות קטנות, אבל בלעדיהם המערכות בגוף לא עובדות טוב. הם עוזרים לראייה, לעור, לדם ולמערכת החיסון, שמגינה עלינו מחיידקים ומנגיפים. גם המים והסיבים שבירקות ובדגנים מלאים מסייעים למערכת העיכול לעבוד בקצב טוב.
אף מזון בודד לא נותן הכול. לכן אומרים שהסוד הוא מגוון: מי שאוכל סוגי מזון שונים מקבל מכל חומר קצת.
ששת סוגי חומרי המזון
מדענים מחלקים את חומרי המזון לסוגים: פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים, מינרלים ומים. שלושת הראשונים נקראים חומרי מזון מקרו, כי צריך מהם כמויות גדולות יחסית, והם גם מספקים את רוב האנרגיה. ויטמינים ומינרלים נקראים מיקרו, כי הכמויות קטנות.
בשיעורים הבאים נכיר כל אחד מהם בנפרד. כשיש שאלה על בריאות או על תזונה מיוחדת של ילד, פונים להורים ולרופא, ולא מסתפקים באתר.
ניסוי מחשבה: יום בלי אוכל
דמיינו יום שבו הגוף לא מקבל אוכל כלל. אחרי כמה שעות מרגישים רעב, אחר כך עייפות, קושי להתרכז ורוגז. זה קורה כי הדם מכיל פחות סוכר, והמוח, שצורך הרבה אנרגיה, מרגיש בכך ראשון. זה לא ניסוי לעשות באמת, אלא רק לחשוב עליו: הוא מראה כמה האוכל קשור לכל מה שאנחנו עושים, מהמשחק בהפסקה ועד השיעור במתמטיקה. לכן ארוחות סדירות עוזרות ללמוד ולשחק טוב יותר.