במקום ״יואב קם. יואב צחצח שיניים. יואב אכל.״ כותבים ״יואב קם. הוא צחצח שיניים ואכל.״ המילה ״הוא״ מחליפה את ״יואב״, והקורא מבין במי מדובר. יש עשרה כינויי גוף עיקריים, חמישה ביחיד וחמישה ברבים. בלשון גבוהה משתמשים גם ב״אנו״ במקום ״אנחנו״.
את כינויי הגוף מחלקים לשלוש קבוצות: מדבר — מי שמדבר (אני, אנחנו), נוכח — מי שמדברים אליו (אתה, את, אתם, אתן), ונסתר — מי שמדברים עליו (הוא, היא, הם, הן). ב״אני״ וב״אנחנו״ אין הבדל בין זכר לנקבה, ובשאר הגופים יש.
על קבוצת בנות בלבד אומרים ״הן״ ו״אתן״, ולא ״הם״ ו״אתם״; על קבוצה מעורבת משתמשים בצורת הזכר. בדיבור שומעים הרבה ״הם״ גם על בנות, אבל בכתיבה כדאי להקפיד. ועוד טיפ: כשיש שתי דמויות מאותו מין, ״הוא״ עלול לבלבל — ״יואב פגש את עידו והוא שמח״ — ואז עדיף לחזור על השם.