הנסמך הוא הדבר שמדברים עליו בצירוף. ב״ארוחת בוקר״ מדובר בארוחה, וב״ילדי הגן״ מדובר בילדים. לכן כששואלים ״מה זה?״, התשובה היא הנסמך: ארוחה מסוג מסוים, ילדים ממקום מסוים.
הנסמך הוא המילה שמשתנה בצירוף. שם עצם בנקבה שמסתיים ב־ה מחליף אותה ב־ת: ארוחה — ארוחת ערב, שמלה — שמלת כלה. ברבים עם ־ים יורדת ה־ם: ילדים — ילדי הגן, ספרים — ספרי קריאה. גם בזוגי היא יורדת: ידיים — ידי הילד. רבים עם ־ות נשארים כמו שהם: עוגות שוקולד. ולפעמים משתנה גם ההגייה, כמו ״בית״ שהופך ל״בתי״ ברבים: בתי ספר.
הנסמך לעולם אינו מקבל ה׳ הידיעה — היא עוברת לסומך. כשהופכים את הצירוף לרבים, משנים רק את הנסמך: כובע קש — כובעי קש. ושם התואר שבא אחרי הצירוף מתאים בדרך כלל לנסמך: ״עוגת שוקולד טעימה״, כי העוגה טעימה.

