הסומך עונה על השאלה ״איזה?״ או ״של מה?״. איזו עוגה? עוגת שוקולד. ילדים של מה? ילדי הגן. הוא מוסיף פרט שמגדיר את הנסמך, ובזכותו הצירוף מקבל משמעות אחת.
בניגוד לנסמך, הסומך נשאר בדרך כלל כמו שהוא. כשרוצים ליידע את כל הצירוף, מוסיפים ה׳ דווקא לסומך: ״בית הספר״, ״חדר האוכל״, ״כדור הרגל״. אף שה׳ יושבת רק על המילה השנייה, הצירוף כולו נעשה מיודע — ״בית הספר״ הוא בית ספר מסוים.
כדאי לשים לב לשם התואר. בדרך כלל הוא מתאר את הנסמך, אבל לפעמים הוא מתאר את הסומך. ב״ספר הילדים המעניין״ מעניין הוא הספר, וב״ספר הילדים הקטנים״ קטנים הם הילדים. מבינים לפי ההתאמה במין ובמספר ולפי ההיגיון.

