בצירוף סמיכות שתי מילים מתחברות כל כך חזק שהן כמעט הופכות למילה אחת. ״בית ספר״ אינו סתם בית וגם לא סתם ספר — זה המקום שבו לומדים. ״יום הולדת״ הוא יום מיוחד, ו״כדור רגל״ הוא משחק. המילה הראשונה היא העיקר, והשנייה מפרטת: ב״עוגת שוקולד״ מדובר בעוגה, והשוקולד אומר איזו עוגה.
הכלל החשוב ביותר: ה׳ הידיעה באה על המילה השנייה. אומרים ״בית הספר״, ״יום ההולדת״, ״ארוחת הבוקר״. בדיבור שומעים לפעמים ״הבית ספר״, אבל בעברית תקנית הצורה הנכונה היא ״בית הספר״. גם המילה הראשונה משתנה לעתים קרובות: ארוחה — ארוחת ערב, ילדים — ילדי הגן.
אפשר לומר הרבה רעיונות גם בעזרת ״של״: ״ספרי הילדים״ או ״הספרים של הילדים״, ושתי הדרכים נכונות. כשמוסיפים שם תואר לצירוף, הוא בא בסוף ומתאים בדרך כלל לנסמך: ב״ארוחת הבוקר הטעימה״ הטעימה היא הארוחה, ולכן שם התואר בנקבה.