הדרך של האוויר
האוויר נכנס דרך האף או הפה. באף יש שערות קטנות ורירית לחה שתופסות אבק ולחות וחיידקים, ומחממות את האוויר. משם האוויר יורד בקנה הנשימה, צינור עם טבעות סחוס שמחזיקות אותו פתוח, ואז מתפצל לשני צינורות, אחד לכל ריאה. בתוך הריאות הצינורות מתפצלים שוב ושוב כמו ענפי עץ, עד שהם נגמרים בשקיקי אוויר זעירים.
איפה קורה הקסם?
בשקיקי האוויר, שהם מאות מיליוני בריאות, האוויר פוגש כלי דם דקים מאוד. החמצן עובר מהאוויר אל הדם, והפחמן הדו־חמצני עובר מהדם אל האוויר. הדם עם החמצן חוזר ללב, והלב שולח אותו לכל הגוף. עצם הריבוי של השקיקים נותן לריאות שטח עצום להחלפת גזים, ולכן הן יכולות לעשות את העבודה מהר.
הסרעפת: שריר הנשימה
הריאות עצמן לא מכווצות את עצמן. מי שעושה את העבודה הוא שריר רחב בצורת כיפה שנקרא הסרעפת, מתחת לריאות. כשהוא מתכווץ הוא יורד ובית החזה מתרחב, והאוויר נשאב פנימה. כשהוא נרגע האוויר יוצא החוצה. גם שרירים בין הצלעות עוזרים. כשאנחנו ממש מתאמצים, למשל בריצה, אנחנו נושמים מהר ועמוק יותר כי הגוף צריך יותר חמצן.
שיעול, התעטשות והיגיינה
שיעול והתעטשות הם דרכים של הגוף לנקות את דרכי הנשימה מאבק, ליחה וחיידקים. כשמשתעלים או מתעטשים מכסים את הפה והאף במרפק או במטלית, כדי לא להפיץ חיידקים. נשימה נקייה חשובה: לא מעשנים ולא נמצאים ליד עשן, כי עשן מזיק לריאות. תרגילי נשימה איטית, כמו הכנסת אוויר דרך האף ושחרורו לאט, מרגיעים אחרי התרגשות.
ניסוי: מודדים נשימה
הניחו יד על החזה וספרו כמה פעמים אתם נושמים במשך דקה במנוחה. אחר כך קפצו חצי דקה במקום וספרו שוב: הנשימה מהירה יותר. זו הוכחה לכך שהגוף מתאים את הנשימה לצרכים. בהתרגשות הנשימה משתנה גם היא.
ריאות צריכות אוויר נקי. בימים עם אוויר מזוהם או אבק, אפשר לשחק בפנים. ילדים עם קושי בנשימה מקפידים על מה שהרופא אמר, ומספרים למבוגר מיד אם קשה לנשום.
עוד על נשימה
אנחנו נושמים בערך בכל כמה שניות, ולכן במהלך יום שלם נושמים אלפי פעמים. הנשימה משתנה בשינה, בריצה ובדיבור. לרוב קל לנשום בשקט דרך האף, ובמאמץ גם דרך הפה. אם מרגישים קושי לנשום, עוצרים ומספרים מיד למבוגר.