מה פירוש התואר
בזמן השואה רוב האנשים באירופה הכבושה עמדו מן הצד: חלקם פחדו, חלקם לא היו אכפתיים, וחלקם אף שיתפו פעולה עם הנאצים. אבל היו גם יחידים שבחרו לעזור. הם הסתירו יהודים בבתיהם, במרתפים ובעליות גג, השיגו להם מסמכים מזויפים, האכילו אותם והבריחו אותם לגבולות בטוחים. כל זה נעשה בסכנה גדולה, כי מי שנתפס בהסתרת יהודים היה צפוי לעונש חמור ולפעמים למוות.
הביטוי ״חסידי אומות העולם״ לקוח מספרות חז״ל, ושם הוא מתאר אנשים טובים וישרים מעמים אחרים. בשנת 1953 חוקקה הכנסת את חוק יד ושם, ובו נקבע שיש להוקיר את חסידי אומות העולם. משנת 1963 ועדה מיוחדת ביד ושם, שבראשה עומד שופט, בודקת כל מקרה לגופו.
איך מקבלים את ההכרה
כדי שאדם יוכר כחסיד אומות העולם, הוועדה בודקת כמה תנאים: שהוא אינו יהודי, שעזר ליהודים בזמן השואה, שסיכן בכך את חייו או את חירותו, ושלא עשה זאת תמורת כסף או טובת הנאה. ההכרה ניתנת על סמך עדויות של הניצולים עצמם או של קרוביהם, ועל סמך מסמכים מאותה תקופה. לכן יש מצילים רבים שלעולם לא יוכרו — כי לא נשאר מי שיספר עליהם.
מי שמוכר מקבל תעודה ומדליה שחרוט עליה המשפט: ״כל המקיים נפש אחת — כאילו קיים עולם מלא״. שמו נחקק על קיר בגן חסידי אומות העולם ביד ושם בירושלים. בעבר נטעו המצילים, או קרוביהם, עצים בשדרת חסידי אומות העולם, וליד כל עץ יש שלט עם שמם.
מצילים מפורסמים
אוסקר שינדלר היה תעשיין גרמני שהעסיק פועלים יהודים במפעל שלו. בעזרת שוחד וקשרים הוא הגן עליהם, ובסופו של דבר הציל כ־1,200 יהודים. הוא קבור בהר ציון בירושלים. ראול ולנברג, דיפלומט שוודי, הגיע לבודפשט שבהונגריה ב־1944 והנפיק אלפי ״דרכוני חסות״ שוודיים שהגנו על יהודים. אחרי שהצבא הסובייטי נכנס לעיר הוא נעצר ונעלם, וגורלו לא ידוע בוודאות עד היום.
צ׳יאונה סוגיהרה, הקונסול של יפן בליטא, הנפיק ב־1940 בניגוד להוראות ממשלתו אלפי אשרות מעבר ליהודים שביקשו לברוח, וכתב אותן בכתב ידו יום ולילה. אירנה סנדלר, עובדת סוציאלית פולנייה, השתייכה לארגון המחתרת ״ז׳גוטה״ ועזרה להבריח ילדים יהודים מגטו ורשה ולהסתיר אותם במשפחות ובמנזרים.
כפרים ועמים שלמים
לפעמים לא היה זה אדם אחד אלא קהילה שלמה. תושבי הכפר לה־שאמבון־סור־ליניון בצרפת הסתירו בבתיהם ובבתי הספר שלהם אלפי פליטים, ובהם יהודים רבים, והוכרו יחד כחסידי אומות העולם. באוקטובר 1943, כשנודע שהגרמנים מתכוונים לגרש את יהודי דנמרק, ארגנו הדנים מבצע הצלה מהיר: בתוך שבועות ספורים הועברו כ־7,000 יהודים בסירות דייגים מעבר לים אל שוודיה הניטרלית.
מספר המצילים הגדול ביותר שהוכרו הוא מפולין, שבה חי לפני המלחמה הריכוז הגדול ביותר של יהודים באירופה. אחריה באה הולנד. ההכרה הגיעה מכל רחבי אירופה, למשל גם מאלבניה, ואף מחוץ לה — ממדינות כמו יפן, סין וברזיל.
למה זה חשוב לנו היום
חסידי אומות העולם מוכיחים שגם בתקופה החשוכה ביותר היתה לאנשים בחירה. רבים מהם לא ראו את עצמם גיבורים, ואמרו בפשטות שעשו ״את מה שכל אדם היה צריך לעשות״. סיפוריהם מלמדים שאדם אחד יכול לשנות את גורלם של אחרים — לפעמים בעזרת מעשה קטן כמו פתיחת דלת או מסירת פרוסת לחם.
ההכרה חשובה גם כמקור היסטורי. התיקים שמנהל יד ושם על כל מציל כוללים עדויות, מכתבים ותמונות, והם עוזרים לחוקרים להבין איך פעלו רשתות הצלה ואיך נראו החיים במחבוא. בזכותם נשמר זיכרונם של אנשים שאחרת היו נשכחים.