למה ״לידה מחדש״
אנשי הרנסנס הרגישו שהם מחיים מחדש את החוכמה והיופי של העולם הקלאסי. מלומדים חיפשו בספריות של מנזרים כתבי יד עתיקים של סופרים יוונים ורומאים, העתיקו אותם ותרגמו אותם. אחרי נפילת קונסטנטינופול בידי העות׳מאנים בשנת 1453 הגיעו לאיטליה מלומדים ביזנטים שהביאו איתם ספרים ביוונית.
הגישה החדשה נקראה ״הומניזם״. ההומניסטים, כמו המשורר פטררקה, לא ויתרו על הדת, אבל חשבו שחשוב ללמוד גם ספרות, היסטוריה, שירה ופילוסופיה, ולהתעניין באדם עצמו — בכישרונותיו, ברגשותיו ובמה שהוא יכול להשיג. הרעיון של ״אדם רב־תחומי״ שמצטיין בהרבה תחומים נולד בתקופה הזאת.
פירנצה ומשפחת מדיצ׳י
הרנסנס התחיל באיטליה, שהייתה מחולקת לערים עשירות כמו פירנצה, ונציה, מילאנו ורומא. הערים האלה התעשרו ממסחר, מבנקאות ומתעשיית הבדים. סוחרים ובנקאים עשירים רצו להראות את מעמדם, ולכן הזמינו מאמנים ציורים, פסלים וארמונות. מי שמממן אמנים כך נקרא ״פטרון״.
הפטרונים המפורסמים ביותר היו בני משפחת מדיצ׳י, משפחת בנקאים ששלטה בפירנצה. בעיר עצמה הוקמה אחת מיצירות ההנדסה המרשימות של התקופה: הכיפה הענקית של הקתדרלה, שתכנן פיליפו ברונלסקי והושלמה בשנת 1436. ברונלסקי נחשב גם לאחד מאלה שפיתחו את כללי הפרספקטיבה, שבעזרתם ציירים יצרו תחושה של עומק על משטח שטוח.
לאונרדו — צייר, ממציא וחוקר
לאונרדו דה וינצ׳י נולד בשנת 1452 בכפר וינצ׳י ליד פירנצה ונפטר בשנת 1519 בצרפת. הוא למד ציור בסדנה של אמן בפירנצה, ועבד אחר כך במילאנו, ברומא ובצרפת. שני הציורים המפורסמים שלו הם ״המונה ליזה״, שתלוי היום במוזיאון הלובר בפריז, ו״הסעודה האחרונה״, ציור קיר גדול במילאנו.
אבל לאונרדו היה הרבה יותר מצייר. הוא מילא מחברות בשרטוטים ובהערות על מכונות מעופפות, גשרים, נשק, מים, צמחים ותנועת ציפורים. הוא חקר את גוף האדם וצייר שרירים, עצמות ולב בדיוק רב. הוא כתב בכתב ראי — מימין לשמאל, עם אותיות הפוכות. אלפי עמודים מהמחברות שלו שרדו, והם המקור העיקרי שלנו להבנת דרך החשיבה שלו.
מיכלאנג׳לו ואמנים נוספים
בן דורו הצעיר של לאונרדו היה מיכלאנג׳לו בואונרוטי, פסל, צייר ואדריכל. בשנת 1504 השלים בפירנצה את פסל ״דוד״ — דמותו של דוד המלך הצעיר, בגובה של יותר מחמישה מטרים, שנחצב מגוש שיש אחד. בין השנים 1508–1512 צייר את תקרת הקפלה הסיסטינית ברומא, עם סיפורים מספר בראשית, כשהוא עובד על פיגומים גבוהים.
אמן חשוב נוסף היה רפאל, שצייר בין השאר את ״אסכולת אתונה״ — ציור שבו מופיעים פילוסופים יוונים כמו אפלטון ואריסטו. הסגנון החדש היה מציאותי יותר מבעבר: דמויות עם גוף ורגשות, נופים עמוקים ואור וצל טבעיים. כך אפשר להבחין בקלות בין ציור מימי הביניים לציור מתקופת הרנסנס.
הרנסנס מתפשט
המצאת הדפוס של גוטנברג באמצע המאה ה־15 עזרה מאוד להפצת רעיונות הרנסנס. ספרים נעשו זולים ונפוצים, ורעיונות שנולדו באיטליה הגיעו במהירות לצרפת, לגרמניה, להולנד ולאנגליה. באירופה הצפונית פעלו אמנים כמו אלברכט דירר בגרמניה, ובאנגליה פעל מאוחר יותר המחזאי ויליאם שייקספיר.
גם יהודים היו שותפים לתרבות של התקופה באיטליה: בבתי דפוס בערי איטליה נדפסו ספרים עבריים רבים — למשל התלמוד הבבלי, שנדפס בוונציה בבית הדפוס של המדפיס הנוצרי דניאל בומברג בעזרת מגיהים יהודים — ומלומדים יהודים ונוצרים למדו זה מזה. רוח הסקרנות של הרנסנס — לבדוק, למדוד ולשאול שאלות — סללה את הדרך למהפכה המדעית ולחקר הטבע בשיטות חדשות.