עיר רגילה למרגלות הר
בפומפיי חיו, לפי הערכות, כ־10,000 עד 12,000 איש. היו בה רחובות מרוצפים באבן עם מדרכות ואבני מעבר שאפשרו לחצות את הכביש בלי להתלכלך, פורום — כיכר מרכזית עם מקדשים ובנייני ממשל — שני תיאטראות, מרחצאות ציבוריים ואמפיתיאטרון לקרבות גלדיאטורים, מהעתיקים שנמצאו. העיר הייתה מוקפת כרמים ומטעי זיתים.
האדמה סביב וזוב פורייה מאוד בזכות התפרצויות קדומות, ולכן התושבים לא חששו מן ההר. רובם כלל לא ידעו שזה הר געש פעיל. בשנת 62 לספירה פגעה בעיר רעידת אדמה קשה, וכשהגיעה שנת 79 עדיין תיקנו בה בניינים. היום יודעים שרעידות כאלה יכולות להיות סימן אזהרה לפני התפרצות.
יום ההתפרצות
בצהרי היום של ההתפרצות פרץ מן הוזוב עמוד ענק של אפר וגזים, שהתנשא לגובה של עשרות קילומטרים. במשך שעות ירדו על פומפיי אפר ואבני ספוג קלות, שכיסו את הרחובות והכבידו על הגגות עד שקרסו. תושבים רבים הספיקו לברוח. אחרים נשארו במקלט בבתיהם או ניסו לאסוף רכוש.
למחרת בבוקר ירדו במורד ההר ״זרמים פירוקלסטיים״ — ענני גז לוהט ואפר שנעים במהירות עצומה. הם הגיעו לפומפיי ולעיר השכנה הרקולנאום, ומי שעדיין היה שם לא שרד. הקיסר טיטוס, שבעבר פיקד על המצור על ירושלים והחריב את בית המקדש השני, שלח עזרה לניצולים באזור.
עד ראייה: פליניוס הצעיר
יש לנו תיאור של ההתפרצות מעד ראייה. פליניוס הצעיר, נער בן 17, ראה אותה מן העיר מיסנום שמעבר למפרץ. שנים אחר כך כתב שני מכתבים להיסטוריון טקיטוס. הוא תיאר ענן בצורת עץ אורן ענק, רעידות אדמה, ים שנסוג מן החוף וחושך כבד ״כמו בחדר סגור שהאור כבה בו״.
הדוד שלו, פליניוס הזקן, היה מפקד הצי הרומי במפרץ וגם חוקר טבע שכתב אנציקלופדיה גדולה. הוא יצא בספינות כדי לחלץ אנשים ולצפות בתופעה, ונפטר בחוף. בזכות המכתבים של פליניוס הצעיר, התפרצויות מן הסוג הזה נקראות עד היום בפי חוקרי הרי געש ״התפרצויות פליניאניות״.
חפירות ארכאולוגיות
החפירות בפומפיי התחילו ב־1748, אבל בהתחלה הן היו בעיקר ציד אוצרות. במאה ה־19 החל הארכאולוג ג׳וזפה פיורלי לחפור בצורה מסודרת. הוא שם לב שבשכבת האפר נשארו חללים במקום שבו היו גופות שהתפרקו. הוא יצק לתוכם גבס, וכך נוצרו יציקות שמראות את התנוחה של האנשים ושל בעלי החיים ברגעים האחרונים.
בפומפיי נמצאו ציורי קיר צבעוניים, פסיפסים — ובהם פסיפס ״כלב השמירה״ עם הכתובת ״הישמר מהכלב״ — מאפייה עם תנור ואפילו כיכרות לחם מפוחמות. על הקירות נמצאו אלפי כתובות שנכתבו ביד: מודעות בחירות, פרסומות, תרגילים של ילדים וגם ״גרפיטי״ של אוהדים ושל אוהבים. החפירות נמשכות עד היום.
מה פומפיי מלמדת אותנו
מרבית המקורות הרומיים שנכתבו עוסקים בקיסרים, במלחמות ובפוליטיקה. פומפיי מספרת דווקא על חיי אנשים רגילים: מה אכלו, איך קישטו את הבית, באיזה משחקים שיחקו, איך עבדו בחנויות ובבתי מלאכה. אפשר לגלות בה גם מלונות, ״מזנונים״ עם קערות חרס שקועות בדלפק ודוכנים שבהם מכרו אוכל חם לעוברים ושבים.
פומפיי היא גם תזכורת לכוחו של הטבע. וזוב התפרץ שוב פעמים רבות, האחרונה בשנת 1944, ומאות אלפי אנשים גרים סביבו גם היום. מדענים עוקבים אחריו במכשירים רבים, ויש תוכניות פינוי למקרה של התפרצות. מאז 1997 פומפיי היא אתר מורשת עולמית של אונסק״ו, ומיליוני אנשים מבקרים בה בכל שנה.