מי היה אלפרד דרייפוס
אלפרד דרייפוס נולד בשנת 1859 במחוז אלזס שבצרפת, במשפחה יהודית אמידה שהחזיקה בית חרושת לטקסטיל. אחרי שגרמניה סיפחה את אלזס בשנת 1871, בחרה המשפחה להישאר נאמנה לצרפת, ואלפרד החליט להיות קצין בצבא הצרפתי. הוא היה תלמיד מצטיין והגיע למטה הכללי של הצבא — ובאותה עת היה כנראה היהודי היחיד שם.
באותה תקופה היו יהודי צרפת אזרחים שווי זכויות כבר כמאה שנה. רבים מהם, כמו דרייפוס, ראו את עצמם קודם כול צרפתים גאים. אבל בעיתונים ובספרים שונים התפשטה אז תעמולה אנטישמית, שהציגה את היהודים כבוגדים וכזרים.
האשמה והמשפט
בשנת 1894 מצא המודיעין הצרפתי בשגרירות גרמניה בפריז מסמך קרוע, שנקרא ״הבורדרו״, ובו רשימת מידע צבאי סודי שמישהו הציע למסור לגרמנים. החוקרים חשדו בדרייפוס, בין השאר משום שהיה יהודי, וטענו שכתב היד שלו דומה לזה שבמסמך. במשפט צבאי סגור הוצגו לשופטים מסמכים סודיים שלא הראו לסנגור, ודרייפוס הורשע ונידון למאסר עולם.
בינואר 1895 נערך בפריז טקס ההשפלה: דרייפוס עמד מול חיילים וקהל, החרב שלו נשברה והדרגות נתלשו ממדיו. הוא צעק ״אני חף מפשע! יחי צרפת!״, ומחוץ לגדר נשמעו קריאות ״מוות ליהודים״. אחר כך נשלח לאי השדים, מושבת עונשין מבודדת ליד חופי גיאנה הצרפתית שבדרום אמריקה.
האמת מתגלה
בשנת 1896 גילה ראש המודיעין החדש, קולונל ז׳ורז׳ פיקאר, ראיות לכך שהבוגד האמיתי הוא קצין אחר — פרדיננד אסטרהאזי. במקום לתקן את העוול, מפקדיו העבירו את פיקאר מתפקידו. אסטרהאזי הועמד לדין בשנת 1898 וזוכה במהירות. בני משפחת דרייפוס, ובמיוחד אחיו מתיו, לא הפסיקו להיאבק.
ב־13 בינואר 1898 פרסם הסופר המפורסם אמיל זולא בעיתון ״לורור״ מכתב פתוח לנשיא צרפת בכותרת ״אני מאשים!״. הוא האשים בשמות את הקצינים שהסתירו את האמת. זולא הורשע בהוצאת דיבה ונאלץ לברוח לאנגליה, אבל המכתב עורר סערה. באותה שנה התגלה שקצין בשם אנרי זייף מסמך נגד דרייפוס, והוא הודה בזיוף.
צרפת מתפלגת — והצדק מגיע
צרפת התחלקה לשני מחנות. ״הדרייפוסרים״ — סופרים, מדענים, פוליטיקאים ואזרחים — טענו שצדק וזכויות האדם חשובים יותר מכבוד הצבא. ״האנטי־דרייפוסרים״ טענו שאסור לפגוע באמון בצבא, ורבים מהם השתמשו בפרשה כדי להסית נגד יהודים. היו משפחות שהפסיקו לדבר זו עם זו בגלל הוויכוח.
בשנת 1899 נערך משפט חוזר בעיר רן, ודרייפוס הורשע שוב, אך נשיא צרפת העניק לו חנינה. רק בשנת 1906 ביטל בית המשפט העליון את ההרשעה וטיהר את שמו לגמרי. דרייפוס הוחזר לצבא, קיבל את עיטור לגיון הכבוד, ושירת גם במלחמת העולם הראשונה. הוא נפטר בשנת 1935.
הרצל והמשמעות של הפרשה
בנימין זאב הרצל היה כתב בפריז של העיתון הווינאי ״נויה פרייה פרסה״ וסיקר את הפרשה, כולל טקס ההשפלה. מאוחר יותר כתב שהפרשה עזרה לו להבין שגם במדינה נאורה כמו צרפת היהודים אינם בטוחים. היסטוריונים מציינים שגם אירועים נוספים השפיעו עליו, אבל ב־1896 פרסם את ״מדינת היהודים״, ובשנת 1897 כינס את הקונגרס הציוני הראשון.
פרשת דרייפוס מלמדת על כוחם של דעות קדומות, על החשיבות של עיתונות חופשית ושל אזרחים שמוכנים לעמוד על האמת. אנחנו מכירים אותה מפרוטוקולים של המשפטים, מעיתונים, ממכתבים ששלח דרייפוס לאשתו לוסי מהאי השדים ומהזיכרונות שכתב אחר כך.