המלך הסלווקי אנטיוכוס הרביעי הוציא גזירות: הוא אסר לשמור שבת ולמול תינוקות, והציב פולחן אלילי בבית המקדש. לפי המסורת, המרד התחיל בכפר מודיעין, כשמתתיהו, כוהן מבית חשמונאי, סירב להקריב קורבן לאלים היווניים. הוא ובניו ברחו להרים, ואחרי מותו עמד בראש המורדים בנו יהודה, שכונה ״המכבי״.
הלוחמים היו מעטים לעומת הצבא הסלווקי, והשתמשו בהיכרות עם השטח: מארבים, הפתעות וקרבות במעברים צרים. אחרי כמה ניצחונות נכנסו לירושלים, טיהרו את המקדש וחידשו בו את העבודה בכ״ה בכסלו. המילה ״חנוכה״ קשורה לחנוכת המקדש מחדש. יהודה נפל בקרב, ואחיו המשיכו, עד שהחשמונאים השיגו עצמאות מלאה ושימשו גם כוהנים גדולים וגם מלכים.
עם השנים פרצו בתוך המשפחה מאבקים על השלטון. שני אחים שרבו על הכתר פנו לרומא, והמצביא פומפיוס כבש את ירושלים בשנת 63 לפני הספירה — וכך הסתיימה העצמאות. טעות נפוצה היא לחשוב ש״מכבים״ ו״חשמונאים״ הם שתי קבוצות שונות: ״המכבי״ היה כינויו של יהודה, ובהמשך כונו כך כל המורדים, ו״חשמונאים״ הוא שם המשפחה.