אחרי הכיבושים של אלכסנדר מוקדון התפשטה התרבות היוונית, שנקראת הלניסטית, בכל המזרח. היא משכה רבים: היו בה ספרות, פילוסופיה, אולמות התעמלות ותיאטראות. גם חלק מהיהודים, במיוחד בירושלים ובקרב העשירים והמשפחות החשובות, אימצו מנהגים יווניים, ואותם מכנים מתייוונים.
בתוך העם התפתח מתח בין המתייוונים לבין מי שרצו לשמור על המסורת. המצב הסלים כשהמלך הסלווקי אנטיוכוס הרביעי התערב בענייני יהודה, ובסופו של דבר אסר על קיום מצוות. לפי היסטוריונים רבים, זה היה צעד חריג — רוב השליטים באותה תקופה לא אסרו על עמים לקיים את דתם. כך הפך ויכוח תרבותי למרד.
טעות נפוצה היא לחשוב שהיה רק ״שחור ולבן״ — מתייוונים מול שומרי מסורת. בפועל, גם יהודים שומרי מסורת הושפעו מהתרבות היוונית, ומילים יווניות רבות נכנסו לעברית, כמו ״סנהדרין״. גם החשמונאים עצמם, אחרי שהפכו למלכים, אימצו לא מעט מנהגים מהעולם ההלניסטי.