כמה עשרות שנים אחרי חורבן הבית הראשון כבשה האימפריה הפרסית בהנהגת כורש את בבל. כורש נהג במדיניות שונה מזו של הבבלים: הוא אפשר לעמים שהוגלו לחזור לארצותיהם ולחדש את הפולחן שלהם. בספר עזרא מובאת הצהרה של כורש שמתירה ליהודים לעלות לירושלים ולבנות את בית המקדש.
ארכאולוגים מצאו בבבל גליל חרס שנקרא ״גליל כורש״, שמוצג היום בבריטיש מוזיאום בלונדון. אין בו אזכור של היהודים, אבל הוא מתאר את המדיניות הכללית של כורש — להחזיר עמים ופסלי אלים למקומותיהם — וכך מחזק את הרקע לסיפור. זו דוגמה טובה לאופן שבו ממצא ארכאולוגי ומקור כתוב משלימים זה את זה.
בעקבות ההצהרה החלה שיבת ציון: גולים עלו לארץ, ובהנהגת זרובבל וישוע הכוהן הגדול התחילו לבנות את הבית השני. טעות נפוצה היא לחשוב שכל היהודים עלו מיד. בפועל, רבים כבר התבססו בבבל והדרך הייתה ארוכה ומסוכנת, ולכן רק חלק מהגולים חזרו.