בתחילת המאה ה־8 כבשו צבאות מוסלמיים את רוב חצי האי האיברי, וכינו אותו ״אל־אנדלוס״. במשך מאות שנים חיו בו מוסלמים, נוצרים ויהודים. בערים כמו קורדובה פרחו מסחר, ספריות ומדע. יהודים רבים דיברו וכתבו ערבית והשתתפו בתרבות הזאת — ובאותו זמן פיתחו גם את התרבות העברית שלהם.
יהודים אחדים הגיעו למעמד גבוה: חסדאי אבן שפרוט היה רופא ואיש מדינה בחצר הח׳ליף בקורדובה, ושמואל הנגיד היה מצביא ומשורר בגרנדה. שלמה אבן גבירול ויהודה הלוי כתבו שירה עברית מרהיבה, ושירים רבים שלהם נכללו בסידורים ומושרים עד היום. גדול החכמים של התקופה היה הרמב״ם, שנולד בקורדובה.
טעות נפוצה היא לחשוב שבתור הזהב שררה תמיד הרמוניה מלאה. היחסים בין הדתות לא תמיד היו טובים, והיו גם תקופות של רדיפות. עם הזמן כבשו הממלכות הנוצריות את רוב ספרד, מצב היהודים החמיר — פרעות בשנת 1391, האינקוויזיציה — ובשנת 1492 גורשו כל היהודים שלא התנצרו.