את השם נתנו חוקרים שחיו אחרי התקופה, וראו בה תקופה ״באמצע״ — בין העת העתיקה של יוון ורומא לבין העת החדשה. בתקופה זו לא היה באירופה שלטון מרכזי חזק, והחברה התארגנה בשיטה הפאודלית. הכנסייה הקתולית הייתה הגוף החזק והעשיר ביותר, ובמנזרים העתיקו נזירים ספרים ביד.
בסוף המאה ה־11 קרא האפיפיור למסע צלב, ובשנת 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים. בדרכם, בשנת 1096, טבחו בקהילות יהודיות לאורך נהר הריין. באמצע המאה ה־14 פרצה המגפה השחורה והרגה חלק גדול מאוד מאוכלוסיית אירופה, ובמקומות רבים האשימו בשקר את היהודים. ובכל זאת קמו אז האוניברסיטאות הראשונות, ורש״י כתב בצרפת את פירושיו.
טעות נפוצה היא לחשוב שימי הביניים היו רק ״תקופה חשוכה״. היו בהם גם התפתחויות רבות: אוניברסיטאות, כנסיות ענק וחידושים בחקלאות. עוד טעות: ״ימי הביניים״ הוא מושג אירופי. באותן שנים שגשגו בעולם המוסלמי מדע, רפואה ומתמטיקה, ובסין הומצאו נייר, מצפן ואבק שריפה.