מאצולה לשלטון העם
בתחילה שלטו באתונה משפחות אצולה עשירות. החקלאים הקטנים נקלעו לחובות, ומי שלא יכול היה להחזיר חוב עלול היה להימכר לעבדות. המתחים הגיעו כמעט למלחמת אחים. בשנת 594 לפני הספירה, בערך, מינו האתונאים את סולון, מדינאי ומשורר, לתקן את החוקים. הוא ביטל את החובות ואסר למכור אתונאים לעבדות בגלל חוב.
סולון גם חילק את האזרחים לקבוצות לפי עושרם ונתן לכל אחד זכות מסוימת להשתתף באספה. אחריו עלו לשלטון ״טיראנים״ — שליטים יחידים שתפסו את השלטון בכוח, ובשנת 508 לפני הספירה, בערך, ערך מדינאי בשם קלייסתנס רפורמה גדולה שנחשבת לתחילת הדמוקרטיה האתונאית. הוא חילק מחדש את האזרחים לעשרה שבטים מעורבים, כדי להחליש את כוחן של משפחות האצולה.
איך עבדה הדמוקרטיה
הגוף החשוב ביותר היה ״האקלסיה״, אספת העם, שהתכנסה כ־40 פעמים בשנה על גבעה בשם פניקס. כל אזרח יכול היה לבוא, לדבר ולהצביע, בדרך כלל בהרמת יד. האספה החליטה על חוקים, על יציאה למלחמה ועל חוזי שלום. מועצה של 500 איש, ״הבולה״, הכינה את הנושאים לדיון וניהלה את העניינים השוטפים.
רוב בעלי התפקידים לא נבחרו בבחירות אלא בהגרלה, כי האתונאים האמינו שכך לכל אזרח יש סיכוי שווה, וקשה יותר לעשירים לקנות קולות. חברי בתי המשפט — מאות אזרחים בכל משפט — נבחרו גם הם בהגרלה, בעזרת מכונת הגרלה מאבן. רק תפקידים שדרשו מומחיות, כמו עשרת המצביאים, נבחרו בהצבעה.
מי השתתף — ומי לא
זכות ההצבעה הייתה רק לגברים בוגרים שהוריהם היו אתונאים. החוקרים מעריכים שהיו בתקופת השיא כ־30,000 עד 40,000 אזרחים כאלה — רק חלק קטן מכלל התושבים. נשים לא השתתפו בפוליטיקה. גם ״המטויקים״ — זרים שגרו ועבדו באתונה, לפעמים במשך דורות — לא יכלו להצביע. ובאתונה חיו עבדים רבים, שלא היו להם כלל זכויות.
כלומר, הדמוקרטיה האתונאית הייתה ״ישירה״ — האזרחים הצביעו בעצמם על כל נושא, בלי נבחרים שמייצגים אותם — אבל גם מצומצמת מאוד. בדמוקרטיות של היום יש לכל האזרחים זכות הצבעה, נשים וגברים, והם בוחרים נציגים לפרלמנט, כמו הכנסת. ההבדלים האלה עוזרים להבין שגם רעיונות גדולים מתפתחים לאורך זמן.
תקופת פריקלס ונידוי
אחרי הניצחון על הפרסים התחזקה אתונה מאוד. המדינאי פריקלס, שהנהיג אותה באמצע המאה ה־5 לפני הספירה, הנהיג תשלום לאזרחים ששירתו בבתי המשפט, כדי שגם עניים יוכלו להשתתף. בימיו נבנה על האקרופוליס הפרתנון, ואתונה הייתה מרכז של פילוסופיה, תיאטרון ואמנות.
מנהג מיוחד של הדמוקרטיה היה ״אוסטרקיזם״ — נידוי. פעם בשנה יכלו האזרחים להצביע על אדם שנראה להם מסוכן לדמוקרטיה, למשל מי שצובר כוח רב מדי. כל אחד כתב שם על שבר חרס, שנקרא ״אוסטרקון״, ומי שקיבל מספיק קולות הוגלה מאתונה לעשר שנים. ארכאולוגים מצאו אלפי שברי חרס כאלה, ועליהם שמות של מדינאים מפורסמים.
ביקורת, משבר ומורשת
לדמוקרטיה האתונאית היו גם מבקרים. במלחמה הארוכה מול ספרטה, מלחמת פלופונסוס, קיבלה האספה כמה החלטות חפוזות שהסתיימו באסון, ובשנת 404 לפני הספירה הובסה אתונה. בשנת 399 לפני הספירה הועמד לדין הפילוסוף סוקרטס, שנהג להטיל ספק במוסכמות. חבר מושבעים גדול הרשיע אותו, והוא נידון למוות. תלמידו אפלטון כתב אחר כך נגד שלטון ההמון.
את רוב הידע שלנו אנחנו שואבים מכתבי ההיסטוריונים הרודוטוס ותוקידידס, מספר של אריסטו על חוקת אתונה, מנאומים שנשמרו, וממצאים כמו שברי האוסטרקה ומכונות ההגרלה. אף על פי שהדמוקרטיה האתונאית הייתה רחוקה מן השוויון של היום, היא הניחה רעיונות שמלווים אותנו: שלטון החוק, דיון ציבורי פתוח והשתתפות האזרחים בהחלטות.