בשנת 1969 תיאר החוקר ג׳ון אוסטרום את הדיינוניכוס. הוא הראה שהטופר המעוקל ברגל, הזנב הקשיח והגוף הקל מתאימים לטורף זריז ופעיל — לא לזוחל איטי ומגושם. אוסטרום גם הצביע על הדמיון הרב בינו לבין הארכיאופטריקס, והחזיר לשולחן את הרעיון שהציפורים התפתחו מדינוזאורים.
התקופה שבאה אחרי זה נקראת ״הרנסנס של הדינוזאורים״, ובה התחילו לצייר דינוזאורים פעילים, עם זנבות מורמים. הרפטורים הגדולים בסרטים דומים בגודל לדיינוניכוס יותר מאשר לוולוצירפטור. וגם לו, לפי מה שידוע היום על קרוביו, היו כנראה נוצות.
ליד שלדים של דיינוניכוס נמצאו גם שיניים שלו שנשרו, לצד עצמות של אוכל צמחים גדול. הממצא הזה הוא הבסיס לרעיון שדיינוניכוסים אכלו יחד מטרף אחד. אבל ייתכן גם שהגיעו בנפרד, כמו ציפורים דורסות שמתאספות על פגר.

