הרעיון: מכונה שאפשר לתכנת
כבר לפני אלפי שנים השתמשו אנשים בחשבייה — מסגרת עם חרוזים — כדי לחשב. אבל הרעיון של מחשב אמיתי, שאפשר לתת לו הוראות שונות, התחיל באנגליה במאה ה־19. בשנת 1837 תיאר המתמטיקאי צ׳ארלס באבג׳ את ״המנוע האנליטי״: מכונה ענקית של גלגלי שיניים שתקבל הוראות מכרטיסים מנוקבים, תחשב ותזכור תוצאות. הכסף והטכנולוגיה של אותה תקופה לא הספיקו, והמכונה לא נבנתה מעולם.
ב־1843 פרסמה עדה לאבלייס הערות ארוכות על המכונה של באבג׳. היא כתבה בהן סדרת הוראות לחישוב מספרים מסוימים, ולכן רבים מכנים אותה ״המתכנתת הראשונה״ (יש היסטוריונים שמתווכחים על התואר). היא גם הבינה משהו חשוב: מכונה כזאת יכולה לעבוד לא רק על מספרים אלא על כל דבר שאפשר לייצג בסימנים — אפילו מוזיקה.
מחשבים בגודל של חדר
ב־1936 כתב המתמטיקאי הבריטי אלן טיורינג מאמר שתיאר ״מכונה״ דמיונית שיכולה לבצע כל חישוב שאפשר לכתוב כהוראות — זה הבסיס התאורטי של כל המחשבים. במלחמת העולם השנייה נבנו המחשבים הראשונים באמת: בגרמניה בנה קונרד צוזה ב־1941 מחשב בשם Z3, ובבריטניה נבנו מכונות שעזרו לפענח צפנים של הגרמנים.
בארצות הברית הושלם ב־1945 המחשב ENIAC, והוצג לציבור בפברואר 1946. הוא תפס אולם שלם, שקל כ־27 עד 30 טון, והיו בו כ־17,500 שפופרות ריק שהתחממו ונשרפו לעיתים קרובות. את ההוראות הכניסו בחיבור כבלים ביד — עבודה שעשתה קבוצה של מתכנתות. גם המילה ״באג״ קיבלה אז משמעות מצחיקה: ב־1947 מצאו עש (פרפר לילה) תקוע בתוך מחשב, והדביקו אותו ביומן כ״באג ראשון שנמצא באמת״.
מהטרנזיסטור לשבב
השינוי הגדול הגיע ב־1947, כשבמעבדות בל בארצות הברית הומצא הטרנזיסטור — מתג חשמלי זעיר שמחליף את שפופרת הריק הגדולה והחמה. בשנים 1958–1959 הצליחו שני ממציאים, כל אחד בנפרד, לשים כמה רכיבים על פיסה אחת של חומר: זה המעגל המשולב, ״השבב״. ב־1971 כבר נכנס מעבד שלם לשבב אחד, עם כ־2,300 טרנזיסטורים.
מאז, מספר הטרנזיסטורים בשבב הוכפל שוב ושוב — תופעה שנקראת ״חוק מור״. היום יש בשבב אחד של טלפון מיליארדי טרנזיסטורים. בזכות זה המחשבים נעשו קטנים, זולים ומהירים יותר מעשור לעשור, עד שהם נכנסו לכל בית, ואחר כך לכל כיס.
ישראל, המחשב האישי והרשת
גם בישראל הצעירה בנו מחשב: במכון ויצמן ברחובות נבנה בשנים 1954–1955 המחשב ויצמ״ק (WEIZAC), והוא התחיל לעבוד בסוף 1955. הוא היה אחד המחשבים הראשונים בעולם שבנויים לפי התכנון של ג׳ון פון נוימן, והמחשב האלקטרוני הדיגיטלי הראשון במזרח התיכון. מדענים צחקו אז שהמדינה הקטנה בונה מחשב לפני שיש לה כמעט מי שישתמש בו — ומאז ישראל הפכה למרכז עולמי של פיתוח שבבים ותוכנה.
בשנות ה־70 וה־80 הופיעו המחשבים האישיים, שנכנסו לבתים ולבתי ספר. העכבר, שהוצג לראשונה ב־1968, והמסך עם החלונות והסמלים הפכו את המחשב לנוח גם למי שאינו מומחה. בשנות ה־90 התפשטו האינטרנט והרשת העולמית, ובמאה ה־21 המחשב עבר לכיס — בצורת הטלפון החכם.