הסוג הנפוץ בבתי ספר ובבתים מחמם חוט פלסטיק עד שהוא נמס, ומזרק אותו דרך פייה דקה שזזה מעל משטח. הפייה ״מציירת״ שכבה אחת, המשטח יורד קצת, והיא מציירת את השכבה הבאה מעליה — עד שהחפץ שלם. הדפסה של חפץ קטן יכולה להימשך שעות. יש גם מדפסות שמקשות נוזל בעזרת אור, ומדפסות תעשייתיות שעובדות עם מתכת.
הרעיון פותח בשנות ה־80, ובשנים האחרונות המדפסות נעשו נפוצות. מדפיסים בהן אבות־טיפוס להמצאות, חלקי חילוף, דגמים ללימוד, ואפילו התאמות רפואיות אישיות. את החפץ מתכננים קודם בתוכנת תלת־ממד במחשב. בטיחות: הפייה חמה מאוד, ולכן לא נוגעים בה, ומפעילים את המדפסת עם מבוגר ובחדר מאוורר.