בתוך כל קובץ יש רצף של בייטים, ורק התוכנה המתאימה יודעת לקרוא אותו נכון — אם פותחים תמונה בעורך טקסט, רואים ג׳יבריש. לכל קובץ יש שם, סיומת שמרמזת על הסוג שלו, גודל בבייטים, תאריכי יצירה ושינוי, ומיקום — הנתיב דרך התיקיות. מערכת ההפעלה שומרת את כל הפרטים האלה כמו קטלוג של ספרייה.
כמה הרגלים טובים: לתת שם שמסביר מה בקובץ; לשמור לעיתים קרובות; לשמור בתיקייה מסודרת ולא על שולחן העבודה; ולגבות קבצים חשובים. ואם קובץ אבד — מחפשים לפי השם או לפי מילה שבתוכו בתיבת החיפוש, בודקים בתיקיית ההורדות ובסל המחזור.