בפרנקפורט שבגרמניה גורשו היהודים ב־1614 בידי פורעים בראשות ויננץ פטמילך, וב־1616 הוחזרו לעיר. מאז חגגו ב־כ׳ באדר את ״פורים וינץ״. באלג׳יר חגגו ב־ד׳ בחשוון לזכר ניצול העיר מהתקפה ספרדית ב־1541.
ימים כאלה היו גם בקהילות באיטליה, בצפון אפריקה ובמזרח. כשקהילה עזבה את עירה, המנהג נחלש, אבל בחלק מהמשפחות עדיין זוכרים את היום בסעודה או בשיר.
אפשר לשאול במשפחה אם היה יום מיוחד שבו זכרו הצלה או נס קטן שקרה לסבים. גם סיפור משפחתי כזה הוא סוג של ״פורים פרטי״ שכדאי לכתוב ולשמור.
מנהגים עוברים מדור לדור, ובכל משפחה הם מקבלים צבע משלהם. אם אתם מוזמנים לחגיגה כזו, בואו בכבוד, שאלו מה מקובל לעשות, טעמו מכל דבר בהדרגה ואל תצלמו אנשים בלי לבקש רשות.